כאשר מטופל נכנס בשערי מרפאת השיניים הוא מצפה לקבל טיפול מתאים למצבו, על פי הסטנדרט הרפואי המקובל, לכל הפחות.
הנסיון מלמד, כי לא תמיד ציפייה זו מתגשמת.
יש להדגיש, כי לא תמיד כאשר המטופל אינו שבע רצון, מתקיימים התנאים המקימים עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.
מספר נורות אזהרה יכולות להדלק אצל המטופל:
- אם הרופא אינו מבסס את תכנית הטיפול על בדיקה קלינית ובדיקה רנטגנית עדכנית – הסיכוי שיגיע לאבחנה מתאימה ובהמשך לתכנית טיפול מתאימה – יורד.
- אם הרופא אינו מוודא כי המטופל מבין את תכנית הטיפול המוצעת לו ואת האפשרויות הטיפוליות האחרות העומדות בפניו בטרם הוחל בטיפול.
- אם במסגרת טיפול שיקומי (גשרים, כתרים וכו’) לא ניתן משקל לבריאות החניכיים, אם הרופא אינו מפנה את המטופל לשיננית או דואג להדריכו בנושא הגיינה אוראלית.
- אם לאחר טיפול כירורגי מופיעות תופעות נוירולוגיות כמו שינויים בתחושה, תחושת “הרדמה” בשפה ובלשון וכיוב’.
- אם לאחר טיפול באמצעות שתלים יש כאבים מאיזור השתלים.
- אם תלונות המטופל במהלך הטיפול ולאחריו אינן מקבלות מענה ענייני מן הרופא.
- אם כתרים קבועים שהותקנו על גבי שיניים או שתלים נופלים מן הפה ודורשים הגעה חוזרת למרפאה לצרך הדבקה שלהם.
- אם המטופל סובל מסימניה של דלקת חניכיים – דימום במגע קל או בצחצוח, ניידות שיניים, נפיחות בחניכיים, ריח פה לא נעים – מבלי שהדבר מאובחן ומטופל.
- אם לאחר החדרת שתלים ללסת העליונה מופיעים סימנים של סינוסיטיס – דלקת בגתות הפנים: גודש, הפרשה, כאבים באיזור הלחי לאחר תנועות חדות של הראש.
אם הבחנת שחלק מהסעיפים הללו מתאימים לחוויית הטיפול שעברת – תוכל לברר האם קמה עילה לתביעה במקרה שלך.
