רשלנות רפואית בטיפולי שיניים
על פי רוב פונה אדם לרופא שיניים בתלונה על כאב או הפרעה שהחל לחוש – למשל שן ששינתה צבע, דימום מן החניכיים, רגישות לקור או לטעם מתוק, או ריח פה לא נעים. הרופא בודק את המטופל ומפנה אותו לצילומים, ואז מציע תכנית טיפול אחת או יותר. לאחר סיום הטיפולים אמור הרופא לזמן את המטופל לביקורות הכוללות בדיקה קלינית ורנטגנית, וכן להקפיד על זימון סדיר לשיננית.
בשלב כלשהו ברצף זה, קורה לעיתים שהמטופל מתחיל לחשוש שמא הטיפול אותו הוא מקבל אינו מיטבי. המטופל פונה לרופא בתלונה על מה שמפריע לו, והרופא עונה לו. לא תמיד המענה הניתן מספק ובמקרים רבים מטופלים מבקשים לדעת האם טופלו כראוי על ידי הרופא שעליו סמכו.
יש שהמטופל יפנה לרופא אחר להיבדק ולקבל ממנו תמונת מצב, ויש שהפנייה נעשית למשרדנו.
לאחר קבלת הפנייה במשרדנו – אם אכן עולה חשש כי הטיפול שניתן היה רשלני וגרם לנזקים – ממשיך הבירור באיסוף החומר הרפואי – רשומה רפואית וצילומי רנטגן ו- CT.
לאחר עיבוד החומר – אם החשש מתחזק – מופנה הלקוח להבדק על ידי מומחה רפואי. המומחה לומד את תולדות המקרה מהרשומה והצילומים, ומזמין את הלקוח להיבדק על ידו.
כאשר המומחה מתרשם כי אכן בוצע טיפול רשלני – תיערך על ידו חוות דעת שתשמש בסיס לתביעה משפטית.
לעיתים רבות, לאחר שמופנית אל הרופא המטפל דרישה להמצאת הרשומה הרפואית והוא מבין כי קיימת אפשרות שתוגש תביעה משפטית נגדו – פונה הרופא אל המטופל ומציע לו ליישב את הסכסוך בחדרי חדרים. לעיתים יציע הרופא לבצע החזר כספי למטופל תמורת התחייבות שהמטופל לא יגיש נגדו תביעה, ולעיתים יציע הרופא לחזור על הטיפולים ללא חיוב או בחיוב מופחת.
עצתנו ללקוחות היא שלא לשעות להצעות אלה מאחר ואינן כדאיות ברוב רובם של המקרים: לעיתים רבות הנזקים כבדים ו”פלסטר” בצורת טיפול חליפי מידי הרופא הרשלן לא יוכל לפצות בגינם. במקרים אלה הדרך הנכונה להתמודד עם הנזקים הוא להגיש תביעה משפטית ובפיצוי שיתקבל – לממן טיפול מתקן על ידי רופא מומחה ובסטנדרט מקצועי גבוה.
בבחינת סוגי התיקים המובאים לבירור ניתן להתרשם כי תיקים רבים נסובים סביב ההיבטים הבאים:
- ליקויים באבחון, בתכנית הטיפול, בהפנייה לצילומי ההדמייה המתאימים.
- ליקויים בטיפול הכירורגי – עקירות והחדרת שתלים שלא על פי הסטנדרט הרפואי המקובל.
- ליקויים בטיפול המשקם – גשרים לא תקינים (סגר לא תקין, כתרים שאינם תואמים את השיניים או השתלים, כתרים שאינם במתאר אנטומי או כאלה היוצרים קושי בניקוי, וכיוצא באלה).
- הזנחה של ההיבט הפריודונטלי – היעדר התייחסות להגיינה ולרקמות התומכות את השיניים ואת השתלים.
- החדרת שתלים לחללי הסינוס.
- פגיעה עצבית בעקבות טיפולי שיניים.